עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

היי, אני ולריה.
אוהבת אנימה וספרים, רוקדת ומשחקת כדורסל.
הבלוג שלי ידבר בעיקר על החיים שלי, ויתן עוד נקודת מבט של נערה מתבגרת לאנשים שיקראו אותו .
החוויות האשיות שלי, הרגשות שלי, המחשבות שלי, הכל יכתב כאן בתקווה שלא יהיה אחד שיבוא וישפוט אותי, למרות שלא באמת אכפת לי.
מקווה שתהנו.
חברים
snow whiteIM AL~ShouSha~רעות♡Empty Girlmarisela
.0RozDaliaSZippersroseCookieLadyאנונימית
loveעדן הרפזSuperGirl1אביגילMaskedCatתיאו
שארלוט
נושאים
אהבה  (10)
עצב  (6)
רגשות  (6)
הורים  (5)
שמחה  (5)
בנים  (4)
משפחה  (4)
אני  (3)
חברות  (3)
חברים  (3)
אמא  (2)
גאווה  (2)
געגוע  (2)
דיכאון  (2)
דכאון  (2)
התבגרות  (2)
ידידות  (2)
לחץ  (2)
פוסט חזרה  (2)
ריבים  (2)
אהבה נכזבת  (1)
אהבת אחים  (1)
אופי  (1)
אכזבה  (1)
בגידה  (1)
בטחון  (1)
בטחון עצמי  (1)
בית ספר  (1)
בלוג  (1)
בנים מציקים  (1)
בעיות  (1)
גיל התבגרות  (1)
הגוף שלי  (1)
החיים שלי  (1)
החלפה  (1)
הכירות  (1)
העלבות  (1)
הרעבה  (1)
השקט שלי  (1)
השראה  (1)
התאהבות  (1)
התנהגות  (1)
התרגשות  (1)
זוגיות  (1)
חברות הכי טובות  (1)
חטיבה  (1)
חיים  (1)
טיסה  (1)
ידידים  (1)
יום הולדת  (1)
יחסים  (1)
ילדות  (1)
ילדים  (1)
כאב  (1)
כעס  (1)
כשרון  (1)
כתיבה  (1)
לא עצמי  (1)
להרזות  (1)
לילה  (1)
מהפך  (1)
מחזור  (1)
מחשבות  (1)
מצב רוח  (1)
מרד  (1)
משפחת פרנק  (1)
משפטים  (1)
נצח  (1)
נשיקה ראשונה  (1)
סבא  (1)
סבתא  (1)
ספורט  (1)
ספרים  (1)
עדכון  (1)
עולה חדש  (1)
עצבים  (1)
ערב  (1)
פצעים  (1)
קבלה עצמית  (1)
קנאה  (1)
ריצות  (1)
ריקוד  (1)
ריקנות  (1)
שברון לב  (1)
שגעון  (1)
שואה  (1)
שיגעון  (1)
שיחות  (1)
שינוי שם  (1)
שירים  (1)
שלמה עם עצמי  (1)
שנאה  (1)
שנאה עצמית  (1)
תודה  (1)
תסכול  (1)
זאת אני

כן אני צוחקת בלי סיבה לפעמים...
כן אני קוראת הרבה ספרים וזה גורם לי להירגע...
כן אני שומעת שירים ומרגיש בעננים...
כן אני אומרת פעלים עם א' במקום עם י'....
כן אני משוגעת לפעמים...
כן אני יכולה להיות בישנית...
כן אני פטתית לפעמים...
כן יכולים לכבוש לי את הלב בקלות...
אבל כל ה"כן" האלה הופכים אותי למי שאני, אתם יכולים לאהוב אותי,אבל עם לא טוב לכם עם מי שאני, אתם יכולים להסתובב וללכת, כי אני לא אשתנה בשביל אף אחד...!
What if...?

And What If All This Is Just A Lie, And I Don't Really Deserve To Be Happy...

ערב יום העצמאות שלי

02/05/2017 23:08
ולריה
אהבה, חברים, ערב, אכזבה, שמחה
איך? למה? מה? מתי!? למה לעזאזל זה קרה ועוד בארץ פתאומיות? בחיים לא צפיתי שזה יקרה, לפחות לא בזמן הקרוב כשסוף סוף הפסקתי עם כל הדרמות ושחררתי את עצמי מהכל!! טוב, אז כנראה זה לא כזה רעיון טוב להתחיל פוסט מזה שאני מבלבלת אנשים, אז בואו אני פשוט אסביר הכל מהתחלה. אתמול היה יום העצמאות שלנו, כמו שכנראה כולם כאן יודעים, ומי שלא אז איזה כיף חידשתי לכם. אז ככה, הערב התחיל רגיל ונמשך אפילו דיי משעמם, אני וחברה שלי אכלנו באיזה מיני מסעדה, חזרנו הביתה, התארגנו התאפרנו ויצאנו לים איפה שהיו כל החגיגות וההופעות של יום העצמאות אצלינו. היה נחמד, אני ועדן הסתובבנו, ראינו כמה חתיכים, רקדנו קצת, שמענו שירים, ואפילו הספיקו להשפריץ עליי לא קצת ספריי אפילו שניסיתי להימנע כמה שיותר מהילדים מהכיתה שלי שמאוד רצו להשפריץ עליי את הספריי הארור. הגענו לזמן שאני כבר צרכי לחזור הביתה, עשר וחצי ואבא שחי מתקשר אליי ואומר באחת עשרה להיות בבית, אבל איכשהו, משהו עיקב אותי ואת עדן, ישבנו לנוח קצת, כשפתאום יהודה (החבר הכי טוב שלי) בא והתיישב איתנו. דיברנו, צחקנו ואז נעמדנו כי עדן רצתה למדוד איזה משקפיים שיהודה הביא לי וצילמתי כמה תמונות מצחיקות , כי בעצם למה לא. ואז הרגשתי שמועכים לי כמות ענקית של קצף על הראש, הסתובבתי וזה היה איציק, ילד מכיתה ז׳ שמרח לי את הספריי הזה על כל הראש. ניסיתי לרדוף אחריו להחזיר לו אז לא באמת היה לי כח אז חזרתי לצלם את עדן, ואז בלי שיכלתי יותר מדי להתאפק, לקחתי ספריי ורססתי על כל היד שלי, ובדיוק כשהוא נעמד לידי מרחתי את זה עליו, ואופס, יצא ככ. שהוא היה בלי חולצה, והעברתי את היד עם הספריי על כל הבטן שלו, ואני חייבת לציין שלילד לא חסרות קוביות בכלל, צחקנו קצת אני, עדן, יהודה איציק ועוד כמה חברה שלנו והתחלנו להתקדם לכיוון הבית. לא הספקנו לעבור כמה מטרים, וכבר מישהו התחיל לתת לי דחיפות מאחורה, מי זה היה? איציק הנחמד שלנו, התחלתי לצחוק ולנסות להוריד לו את הכובע שהיה לו על הראש כי רציתי להחזיר לו ״טובה״ איכשהו וברור שהצלחתי. בואו נגיד שרוב הערב הוא לא הפסיק להציק לי, לא הפסקנו לצחוק אחד עם השנייה והיה ממש כיף איתו. הגענו לתחנה של המטרונית, כדי לנסוע אליה הביתה, כי בכל זאת הוא קצת רחוק, היא הגיעה, עלינו עליה וירדנו בתחנה שלנו. יצא ככה שאיחרתי בשעה הביתה, עמדנו ליד מעבר חצייה, אני הייתי צריכה ללכת לצד אחד ואיציק לצד אחר, היא אמר שיש גן משחקים ליד וקרא לי ולעדן לבוא, אמרתי שאני צריכה הביתה והוא תפס לי ביד ואמר לי ״נו בואי, בבקשה בואי״, פאק החיוך שלו, הייתי כל כך קרובה לללכת איתו, אבל כבר היה מאוחר והייתי חייבת לחזור, למרות שיכלתי לעמוד שם עד הבוקר כשהוא מחזיק לי את היד ומחייך אליי חיוך מתוק שלא יכלתי להפסיק לדמיין מאותו הרגע. אז כן, מישהו מוכן להסביר לי איך זה קרה? איזה זה קרה שהתאהבתי בילד מכיתה ז׳ (אני בח׳) שיש לו חברה כבר יותר מחודשיים?
IM ALedya
IM AL
03/05/2017 00:34
החיים הרבה יותר מעניינים ממה שאנחנו חושבים שהם, וכן כל הזמן קורים דברים מפתיעים.
דברים שאנחנו ממש מתקשים להתמודד איתם.
edya
03/05/2017 15:17
לפעמים הדרמות כדאיות יותר מהשיגרה..
אישית, אני לא ככ אוהבת את השיגרה המשעממת והבאנלית.
אז מה. מה אכפת לך. זרמי עם החיים .. מה כבר יכול לקרות..?
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
Don't just don't
Don't try to find someone perfect, if you aren't perfect by your self, just don't, please...
Suicide Room

Reality hurts you because you are sensitive...