עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

היי, אני ולריה.
אוהבת אנימה וספרים, רוקדת ומשחקת כדורסל.
הבלוג שלי ידבר בעיקר על החיים שלי, ויתן עוד נקודת מבט של נערה מתבגרת לאנשים שיקראו אותו .
החוויות האשיות שלי, הרגשות שלי, המחשבות שלי, הכל יכתב כאן בתקווה שלא יהיה אחד שיבוא וישפוט אותי, למרות שלא באמת אכפת לי.
מקווה שתהנו.
חברים
snow whiteIM AL~ShouSha~רעות♡Empty Girlmarisela
.0RozDaliaSZippersroseCookieLadyאנונימית
loveעדן הרפזSuperGirl1אביגילMaskedCatתיאו
שארלוט
נושאים
אהבה  (10)
עצב  (6)
רגשות  (6)
הורים  (5)
שמחה  (5)
בנים  (4)
משפחה  (4)
אני  (3)
חברות  (3)
חברים  (3)
אמא  (2)
גאווה  (2)
געגוע  (2)
דיכאון  (2)
דכאון  (2)
התבגרות  (2)
ידידות  (2)
לחץ  (2)
פוסט חזרה  (2)
ריבים  (2)
אהבה נכזבת  (1)
אהבת אחים  (1)
אופי  (1)
אכזבה  (1)
בגידה  (1)
בטחון  (1)
בטחון עצמי  (1)
בית ספר  (1)
בלוג  (1)
בנים מציקים  (1)
בעיות  (1)
גיל התבגרות  (1)
הגוף שלי  (1)
החיים שלי  (1)
החלפה  (1)
הכירות  (1)
העלבות  (1)
הרעבה  (1)
השקט שלי  (1)
השראה  (1)
התאהבות  (1)
התנהגות  (1)
התרגשות  (1)
זוגיות  (1)
חברות הכי טובות  (1)
חטיבה  (1)
חיים  (1)
טיסה  (1)
ידידים  (1)
יום הולדת  (1)
יחסים  (1)
ילדות  (1)
ילדים  (1)
כאב  (1)
כעס  (1)
כשרון  (1)
כתיבה  (1)
לא עצמי  (1)
להרזות  (1)
לילה  (1)
מהפך  (1)
מחזור  (1)
מחשבות  (1)
מצב רוח  (1)
מרד  (1)
משפחת פרנק  (1)
משפטים  (1)
נצח  (1)
נשיקה ראשונה  (1)
סבא  (1)
סבתא  (1)
ספורט  (1)
ספרים  (1)
עדכון  (1)
עולה חדש  (1)
עצבים  (1)
ערב  (1)
פצעים  (1)
קבלה עצמית  (1)
קנאה  (1)
ריצות  (1)
ריקוד  (1)
ריקנות  (1)
שברון לב  (1)
שגעון  (1)
שואה  (1)
שיגעון  (1)
שיחות  (1)
שינוי שם  (1)
שירים  (1)
שלמה עם עצמי  (1)
שנאה  (1)
שנאה עצמית  (1)
תודה  (1)
תסכול  (1)
זאת אני

כן אני צוחקת בלי סיבה לפעמים...
כן אני קוראת הרבה ספרים וזה גורם לי להירגע...
כן אני שומעת שירים ומרגיש בעננים...
כן אני אומרת פעלים עם א' במקום עם י'....
כן אני משוגעת לפעמים...
כן אני יכולה להיות בישנית...
כן אני פטתית לפעמים...
כן יכולים לכבוש לי את הלב בקלות...
אבל כל ה"כן" האלה הופכים אותי למי שאני, אתם יכולים לאהוב אותי,אבל עם לא טוב לכם עם מי שאני, אתם יכולים להסתובב וללכת, כי אני לא אשתנה בשביל אף אחד...!
What if...?

And What If All This Is Just A Lie, And I Don't Really Deserve To Be Happy...
פריקה
22/09/2017 00:16
ולריה
שנאה עצמית, אופי, התנהגות
שוב יוצא ככה שאני נעלמת להמון זמן ולא כותבת כלום, אולי כי הכל היה בסדר בזמן האחרון ולא הרגשמתי במת צורך להוציא משהו מהלב, אבל על מי אני עובדת יש משהו שני רוצה להוציא מהלב, וזה את העובדה שאני בן אדם עצוב שלא בטוח בעצמו....
זה יהיה פוסט קצת עצוב, לא משמח במיוחד, אז מי שיקרא את זה עד הסוף בלי שיימאס לו אני אודה לו מכל הלב <3


אני פשוט לא מבינה למה, אבל אני לא בטוחה בעצמי בכלל, יש לי חבר, חברות, הורים אוהבים, וכולם תמיד מחמיאים לי, אבל אני תמיד חייבת להתווכח איתם ולומר שאני שמנה, מכוערת ומגעילה, שזה מה שאני חושבת על עצמי בשיא הכינות...
מאז ומתמיד לא הייתי בטוחה בגוף שלי, ביסודי הייתי ילדה שמנה והרבה היו יורדים עליי וצוחקים.
השתנתי הרבה מאז, התחטבתי ורזיתי די הרבה, אבל לא משנה מה יגידו לי, אני תמיד אחשוב על עצמי רק את ההכי רע, אבל מי יודע, אולי עם זמן זה ישתנה ואני אבין שזה לא נכון ואני צריכה להיות בטוחה בעצמי ולאהוב את עצמי כמו שאחרים אוהבים אותי...

ועכשיו נעבור לביקורות על האופי שלי, כמו שקראתם פה, יש לי חבר, קצת פחות מחצי שנה, ואני נורא אוהבת אותו, וגם הוא אומר לי שהוא אוהב אותי, ורואים ומרגישים את זה, אבל אני תמיד חייבת להרוס את המחשבות הטובות שלי במחשבות של "מה אם הוא לא באמת אוהב אותי..?"
ולא רק זה...הקטע הזה שלי להתעצבן מכל מני דברים הורס אותי...אני תמיד דואגת מכל צעד או דבר שאני עושה או אומרת לו, כדי שאחר כך אני לא ארגיש רעה, לפעמים אני פשוט תוהה למה הוא איתי, ואיך הוא עדיין יכול לסבול אותי...


מצטערת אם הפוסט יצא מזעזע בצורת כתיבה או בתבטאות שלי בו אבל תודה למי שהייתה לו סבלנות לקרוא..))))
4 תגובות
שרבוט של 3 בלילה
15/07/2017 03:41
ולריה
אני, זוגיות, אהבה
וואו, לא כתבתי כבר די הרבה זמן, אני חושבת שהגיע הזמן לפרוק קצת מה עובר עליי. אז ככה, אני לא יודעת אם סיפרתי כאן או לא, אבל יש מישהו, קוראים לו וובה, ובואו נגיד שהוא הבן אדם שהכי לא חשבתי שאני אתאהב בו ועוד בצורה כזאת. הוא אהב אותי מתחילת השנה, וכשהוא היה מציע לי הייתי אומרת לו לא. ועכשיו, אחרי הרבה סיבוכים ביני לבינו, אנחנו ביחד כבר כמעט חודש, ופאק, אני אפילו לא יכולה לתאר עד כמה אני אוהבת אותו. זה אותו האחד שסיפרתי עליו בפוסט על הנשיקה הראשונה שלי. זה פשוט, וואו...ההרגשה כשאני מקבלת רק מלראות אותו גורמת לי לרעוד, כל נגיעה שלו, כל חיבוק שלו, וכל נשיקה ממנו גורמים לי לרצות לא לעזוב אותו בחיים. אולי אני רק בת 14, ילדה קטנה שעולה לכיתה ט׳, אבל אני יכולה לומר, שמה שאני מרגישה לוובה, זה משהו שלכל כך הרבה מבוגרים ״מנוסים״ חסר בחיים שפשוט לא משנה מה יגידו לי, הרגשות שלי לא ישתנו. אני והוא עברנו כל כך הרבה דברים ביחד, שזה פשוט בלתי נתפס כמה אפשר לעבור עם בן אדם אחד. אבל עכשיו הכל הולך בסדר בינינו, ואני מקווה שזה ימשיך ככה, כי אם משהו יבוא ויפגע במערכת יחסים שלנו, אני פשוט אתפרק, והפעם סופית...
1 תגובות
סכנה
17/06/2017 23:54
ולריה
קנאה, אהבה, רגשות
אני כמו זאב, מוכנה לקפוץ על הטרף ולקרוע אותו באכזריות אם צריך, או בכללי, לקרוע את כל מי שחושב שהוא יכול לקחת את מה ששלי.הקנאה יכולה לאכול אותי, מבפנים, הרגש הזה, תקוע אצלי כמו מסמר בתוך עץ, וגם אם הכל בסדר הרגש מתעורר מעצמו ואי אפשר להשתלט עליו.גם אם הכל בסדר, הכל פורח ומושלם, הקנאה תצא ותפריע לי.זה מסוכן, ואם אני לא אלמד להשתלט על זה, אני יכולה להרוס הרבה דברים בדרך..
0 תגובות
נשיקה.נשיקה.נשיקה
17/05/2017 00:18
ולריה
אהבה, בנים, נשיקה ראשונה
ממש מצחיק אותי שהגעתי למצבים שאני כותבת בשעות המאוחרות של הלילה. בכל מקרה, היום היה היום הכי מדהים בחיים שלי ואני אספר לכם עליו, כי באלי, אבל אני אתחיל קצת מהתחלה. - אוקיי הלכתי קצת רחוק מדי, אבל בואו נחזור לתחילת השנה, אני לא זוכרת עם כתבתי עליו פוסטים או לא, אבל יש את הילד ההוא, קוראים לו ולדי, ואני זוכרת איך נכנסתי לכיתה וצעקתי לו ״היי זה אתה, הילד שהבהיל אותי עם האופניים אתמול״, הוא וחברים שלו צחקו והוא אמר שהוא זוכר ושזה היה מצחיק חייכתי אליו חזרה ויצאתי מהכיתה. - כמה ימים אחרי זה, קיבלתי ממנו הודעה, דיברנו קצת והוא אמר שהוא אוהב אותי ושאל אם אני רוצה להיות איתו, זה היה נראה לי כל כך לא רציתי, כי כאילו, אחי...אנחנו מכירים פחות משבוע, איך זה פאקינג אפשרי. אמרתי לו שאני לא מעוניינת והוא המשיך לקטר ולהציק לי עד שהתחלתי לשנוא אותו על זה נורא! עבר כמה זמן, היינו ידידים טובים, ושוב הכל התחיל, הוא הציק לי שהוא אוהב אותי, אבל עדיין לא רציתי אותו, לא האמנתי שהוא באמת אוהב אותי ושזה הכל בולשיט. - לפני חמישה חודשים בערך, התחלנו להתקרב, התחלנו לצאת החוצה ביחד ולהתקרב יותר, ואז הוא עוד פעם ניסה, אבל עדיין דחיתי אותו, זה הרגיש שהוא פשוט חיפש חברה ולא רציתי מישהו כזה. -לפני חודשיים וחצי, הוא שלח לי תמונה שלו ושל מישהי מתנשקים והתחלתי כל כך לקנא, אפילו לא ידעתי למה,אמרתי לו את זה, הוא שאל אותי אם אני רוצה שנהיה ביחד, אמרתי כן. אחרי יומיים נפרדתי ממנו, זה לא הרגיש לי נכון ולא רציתי להיות איתו, ואז הוא מצא לעצמו מישהי, והם החזיקו בערך חודש וחצי, או לא בטוחה כמה, אבל די הרבה זמן. - לג בעומר, שהיה לפני יומיים או פחות, הגענו אלייך. הייתי עם מירה וניקול החברות הכי טובות שלי, היינו שלוש בנות ואיזה 15 בנים, ולדי היה בניהם, היינו ביחד קצת, ואז התפצלנו, ואז שוב היינו ביחד עד איזה 2 בלילה אני הוא ועוד חברים. והגענו להיום, הוא שאל אותי מה ישלי ולמה אני מתנהגת כאילו אני אוהבת אותו, עניתי לו שזה כי אני באמת אוהבת אותו, ובעצם הבנתי שהתאהבתי בו. הוא נפרד מחברה שלו בשבילי, כי הוא אוהב אותי ורק אותי (לפני המילים שלו) ושהוא רוצה להיות איתי, הפעם הסכמתי בלב שלם. ואז יצאנו בערב, אני הוא ושני הכלבים שלי, החזקנו ידיים, התחבקנו ופשוט דיברנו, בלי טלפונים, בלי כלום, ואז הגענו למתחת לבית שלי, עמדנו שם מחובקים בזמן שהכלבים מקטרים, ואז זה קרה..! הוא נישק אותי, הנשיקה הראשונה שלי, ובחיים לא חשבתי שהיא תהיה איתו, וזה היה מדהים, עד עכשיו אני לא יכולה להוריד את החיוך מהפנים, פשוט עמדנו שם עשרים דקות, הייתי כל כך לחוצה ואז הוא פשוט נישק אותי, זה היה מדהים...:)
0 תגובות
ערב יום העצמאות שלי
02/05/2017 23:08
ולריה
אהבה, חברים, ערב, אכזבה, שמחה
איך? למה? מה? מתי!? למה לעזאזל זה קרה ועוד בארץ פתאומיות? בחיים לא צפיתי שזה יקרה, לפחות לא בזמן הקרוב כשסוף סוף הפסקתי עם כל הדרמות ושחררתי את עצמי מהכל!! טוב, אז כנראה זה לא כזה רעיון טוב להתחיל פוסט מזה שאני מבלבלת אנשים, אז בואו אני פשוט אסביר הכל מהתחלה. אתמול היה יום העצמאות שלנו, כמו שכנראה כולם כאן יודעים, ומי שלא אז איזה כיף חידשתי לכם. אז ככה, הערב התחיל רגיל ונמשך אפילו דיי משעמם, אני וחברה שלי אכלנו באיזה מיני מסעדה, חזרנו הביתה, התארגנו התאפרנו ויצאנו לים איפה שהיו כל החגיגות וההופעות של יום העצמאות אצלינו. היה נחמד, אני ועדן הסתובבנו, ראינו כמה חתיכים, רקדנו קצת, שמענו שירים, ואפילו הספיקו להשפריץ עליי לא קצת ספריי אפילו שניסיתי להימנע כמה שיותר מהילדים מהכיתה שלי שמאוד רצו להשפריץ עליי את הספריי הארור. הגענו לזמן שאני כבר צרכי לחזור הביתה, עשר וחצי ואבא שחי מתקשר אליי ואומר באחת עשרה להיות בבית, אבל איכשהו, משהו עיקב אותי ואת עדן, ישבנו לנוח קצת, כשפתאום יהודה (החבר הכי טוב שלי) בא והתיישב איתנו. דיברנו, צחקנו ואז נעמדנו כי עדן רצתה למדוד איזה משקפיים שיהודה הביא לי וצילמתי כמה תמונות מצחיקות , כי בעצם למה לא. ואז הרגשתי שמועכים לי כמות ענקית של קצף על הראש, הסתובבתי וזה היה איציק, ילד מכיתה ז׳ שמרח לי את הספריי הזה על כל הראש. ניסיתי לרדוף אחריו להחזיר לו אז לא באמת היה לי כח אז חזרתי לצלם את עדן, ואז בלי שיכלתי יותר מדי להתאפק, לקחתי ספריי ורססתי על כל היד שלי, ובדיוק כשהוא נעמד לידי מרחתי את זה עליו, ואופס, יצא ככ. שהוא היה בלי חולצה, והעברתי את היד עם הספריי על כל הבטן שלו, ואני חייבת לציין שלילד לא חסרות קוביות בכלל, צחקנו קצת אני, עדן, יהודה איציק ועוד כמה חברה שלנו והתחלנו להתקדם לכיוון הבית. לא הספקנו לעבור כמה מטרים, וכבר מישהו התחיל לתת לי דחיפות מאחורה, מי זה היה? איציק הנחמד שלנו, התחלתי לצחוק ולנסות להוריד לו את הכובע שהיה לו על הראש כי רציתי להחזיר לו ״טובה״ איכשהו וברור שהצלחתי. בואו נגיד שרוב הערב הוא לא הפסיק להציק לי, לא הפסקנו לצחוק אחד עם השנייה והיה ממש כיף איתו. הגענו לתחנה של המטרונית, כדי לנסוע אליה הביתה, כי בכל זאת הוא קצת רחוק, היא הגיעה, עלינו עליה וירדנו בתחנה שלנו. יצא ככה שאיחרתי בשעה הביתה, עמדנו ליד מעבר חצייה, אני הייתי צריכה ללכת לצד אחד ואיציק לצד אחר, היא אמר שיש גן משחקים ליד וקרא לי ולעדן לבוא, אמרתי שאני צריכה הביתה והוא תפס לי ביד ואמר לי ״נו בואי, בבקשה בואי״, פאק החיוך שלו, הייתי כל כך קרובה לללכת איתו, אבל כבר היה מאוחר והייתי חייבת לחזור, למרות שיכלתי לעמוד שם עד הבוקר כשהוא מחזיק לי את היד ומחייך אליי חיוך מתוק שלא יכלתי להפסיק לדמיין מאותו הרגע. אז כן, מישהו מוכן להסביר לי איך זה קרה? איזה זה קרה שהתאהבתי בילד מכיתה ז׳ (אני בח׳) שיש לו חברה כבר יותר מחודשיים?
2 תגובות
מוזיקה, אקשן
30/03/2017 23:54
ולריה
ריקוד, שמחה, עצב
אוקי אוקי, קמתי בבוקר, והכל הלך מעולה, צחוקים, חיוכים ובסך הכל תחילת יום נחמד. אחר כך הגיעו שני השיעורים האחרונים של היום שכל כך חיכיתי להם כי בכל זאת, הייתי מותשת, ואיך לא, שיעורי אנגלית של יום חמישים, שבהם כמו תמיד אני רואה את פלג, שלפני כמה זמן הבנתי שאני מאוהבת בו שוב אבל זה כבר סיפור לפוסט אחר, הפוסט הזה מדבר על משהו אחר. אז סיימתי ללמוד, וחזרתי הביתה הרוסה, עייפה ובלי חשק לחיות בכלל. אכלתי, הייתי במחשב ויצאתי החוצה עם ניקול שגררה אותי בכוח כדי שאני לא אשקע במרמור הנוראי שהייתי בו. עבר עלי אחר הצהריים כל כך מבואס וממורמר שלא היה לי חשק לכלום, באמת לכלום, הרגשתי שאני עוד שנייה עומדת להתפרץ ולבכות. ואז, ראיתי את השיר שבדיוק אנחנו עובדים על ריקוד בשבילו בסטודיו עשיתי כמה מתיחות ושפגטים בחדר בתקווה שהכלבים שלי לא יכנסו ויפריעו לי באמצע, ושמתי את השיר שיתנגן, והתחלתי לרקוד. כמובן שלא הספיקה לי פעם אחת אז שמתי עוד פעם, ועוד פעם, ועוד פעם עד שהרגשתי את האוויר יוצא מהריאות, ואת הלב נקרע מרוב פעימות חזקות והתאמצות. ועכשיו, אני שוכבת במיטה, וחושבת לעצמי, כמה שאני אוהבת לרקוד וכמה מאושרת אני כשאני רוקדת...:)
1 תגובות
תמונת מצב
21/03/2017 19:10
ולריה
בטחון, חברים, יחסים, פוסט חזרה, אני
וואת עברה בערך חצי שנה מאז שכתבתי בפעם האחרונה ואני ממש מתביישת בעצמי בגלל זה, אבל אני חושבת שרציתי לחוות כמה שיותר, ולהתבגר עוד קצת לפני שאני אמשיך לכתוב לאנשים שקוראים את מה שאני כותבת.
אז ככה, בואו נתחיל מזה,שהחיים שלי נהיו בערך הדבר הכי עמוס שהיה לי עד היום, רק יומיים פנויים בשבוע, כל שאר הימים תפוסים או באימוני כדורסל או בשיעורי ריקוד, ובנוסף לשבוע עמוס במיוחד, עליתי הקבצה במתמטיקה, שהמורה שם לא יודעת ללמד בשיט ולכן כל החומר נופל עליי במכה אחת גדולה ואני צריכה להבין הכל לבד עד שימצאו לי מורה פרטי ואז החיים שלי יהיו עוד יותר עמוסים.
________________________________________________________________________
אחרי שדברתי קצת בכלליות על החיים שלי, נעבור לפרטים היותר פרטיים.
אוקיי, לפני כמה חודשים היה לי חבר, לא שזה היה משהו רציני, אבל מה שאני יודעת זה שנפגעתי מהקשר שלי איתו מאוד (את הסיפור איתו אני אספר בהזדמנות אחרת), ועד עכשיו יש לי רגשות לאדיוט הבלונדיני הזה שלומד איתי בכיתה, ואני דיי בטוחה שגם לו יש רגשות אליי, אבל הוא לא יכול לעשות עם זה כלום כי אחד החברים הכי טובים שלו מאוהב בי בערך חצי שנה (גם על זה אני אכתוה פוסט נפרד כי זה חתיכת סיפור בפני עצמו.
ובנוסף לקשר העמוק שיש לי עם סבה, קרו כל כך הרבה דברים שלא חשבתי שיקרו לי בחיים.
איזה דברים? בואו נראה, הייתי הבן אדם הכי דחוי שקיים ביסודי, והשנה, אשכרה התחילו להסתכל עליי בנים והיו הרבה שרצו אותי, אבל אני לא נופלת לכל הקטע של הרגשות המזוייפים וההורמונים שתקפו אותם, למרות שאני בטוחה שהיו שם כמה עם רגשות אמיתיים, אבל לצערי לא הרגשתי כלום לאותם הבנים...
_________________________________________________________________________
בטח הפוסט הזה יצא נורא בגלל שלא כתבתי כבר המון זמן, אז אני אסיים אותו בלי לחפור יותר מדי ולעשות כאב ראש מיותר, החיים שלי עברו תהפוכה ענקית!!! הבטחון שלי עלה בצורה מטורפת, אני לא מפחדת מעצמי וממי שאני, אני אוהבת את עצמי ואת הגוף שלי, רכשתי חברים אמיתיים שאני יודעת והם להרבה ולא מזוייפים שמנצלים אותך כמו כמה שהיו לי, כן, אני מתחילה ממש לאהוב את החיים שלי! :) 
2 תגובות
מה שמסתתר בפנים
01/12/2016 16:08
ולריה
אהבה, חיים, חברות, שברון לב, דכאון
לקום כל בוקר ולזייף חיוך, לומר לעצמך שהכל יהיה בסדר ואת תעברי את היום הזה כמו גדולה.
לראות את כולם ולשקר, לשקר שאת בסדר, לא שלמישהו יהיה אכפת.
ואז את רואה אותו נכנס...הלב שלך מחסיר פעימה, במקרה שלי הוא מתחיל לדפוק יותר מהר.
דווקא הוא מבין כולם, הוא זה שהכי היית רוצה שידע מה עובר עלייך, שיהיה שם בשבילך אבל את מפחדת...
את מרגישה שאת לא מספיק טובה בשבילו כל יום מחדש, הרי יש אותה, היא יפה,יש לה גוף יפה,פרצוף יפה , היא מצחיקה.
למה שהוא יעדיף אותי על פנייה....?
היא חברה טובה שלי, היא הכי חשובה לי שיש, אבל לחיות עם תחושה יום יומית של קנאה זה קשה.
הלוואי שהיא הייתה יכולה לומר לו מה היא מרגישה, מה היא חושבת...אבל הפחד משתק.
ואולי זה בכלל לא הפחד, אולי היא פשוט יודעת את המובן מאליו ובוחרת לא להביך את עצמה עוד יותר...
0 תגובות
אמצע לילה, תקרה מוארת..
22/10/2016 01:58
ולריה
מחשבות, לילה, שמחה, עצב, רגשות
מתנגנים לה שירים בראש... היא גמורה מעייפות אבל מרשה לעצמה להתענג עוד קצת על כמה שירים שהיא שומעת באוזניות, הי שמה שיר שמתנגן, מניחה את הטלפון על החזה שעולה ויורדת במהירות מרוב מחשבות שמתרוצצות לה בראש, והטלפון מאיר על התקרה, אור עמום בצבע לבן. ציורים מתחילים להופיע על התקרה. עוד ציור ועוד ציור, עד שכל הציורים משתלבים והופכים לציור אחד גדול. מערבולת של צבעים מחשבות ורגשות מופיעה על התקרה בלילה ההוא, בכמה דקות האלה של הלילה הקריר והשקט. הכל מצויר על התקרה, כל מה שעבר עליה באותו היום לא משנה אם דבר זה הוא שמח או עצוב, היא מרשה למחשבה לנדוד, הרבה זמן היא לא הרשתה לעצמה להירגע ולחשוב על הכל בלי להטריח את עצמה לענות על תשובות שאין עליהן מענה. וכך נמשך לו לילה זה, עד שהיא תירדם, ותחכה עד לפעם הבאה, שיגיע לילה בו תוכל לתת למחשבותיה לנדוד, וליהנות מהרוגע שהציורים שהיא מציירת על התקרה בדמיון משרים בה.
3 תגובות
פוסט אחד שמדבר על שניים
15/10/2016 16:53
ולריה
אהבה, רגשות, בנים
אני לא יודעת מה הוא חושב עליי... איך אני יכולה לדעת, אם אני מפחדת לשאול... הוא יותר גדול ממני. הוא כל כך מוצא חן בעיניי, ואני פשוט לא יכולה להפסיק לחשוב עליו. העיניים הכחולות שלו, אני יכולה לטבוע במבט המדהים הזה. אני פשוט לא יכולה לראות אותו או לחשוב עליו עם בת אחרת, זה יהיה כואב מדי... כשאני מדברת איתו אני מרגישה כאילו אני עומדת לאבד את דעתי. בפעם ההיא, כשהוא נתן לי חיבוק, זאת הייתה הפעם הראשונה שהתחבקנו, שמעתי את פעימות הלב שלו, ואני חייבת לומר שזה היה מדהים! הוא כמו סם בשבילי, אני רוצה לראות אותו, לשמוע אותו ולהרגיש את החיבוק החם שלו שוב ושוב..! אולי אני רק בת 14, ואנשים יאמרו שאני צעירה מדי כדי לדעת ולהרגיש אהבה, אבל הם יכולים לומר מה שבא להם, זה פשוט לא נכון... ________________________________________________________________________
1 תגובות
היום הראשון ללימודים
01/09/2016 18:27
ולריה
בית ספר, שמחה, מצב רוח, חברות
אז כן...היום הראשון בספטמבר והתחלתי את השנה השנייה שלי בחטיבה. אוקי לפני שאני אמשיך, למה לעזאזל אני כותב בכזאת רשמיות!? יום לפני או שאפשר לומר אתמול, בקושי נרדמתי! היו לי כאלה פרפרים בבטן, אני לא יודעת עם זה היה בגלל העובדה שאני עולה לכיתה ח׳, או בגלל העובדה שאני אראה כל מני ילדים שלא ראיתי מזמן, אבל כל כך התרגתשתי! בבוקר קמתי, ועשיתי דברים שחודשיים שלמים לא עשיתי, ואם לומר את האמת, זה היה כיף, כן, זה היה כיף אפילו לקום מוקדם למרות שאני ממש עייפה. שמתי מוזיקה והתחלתי לרקוד בחדר מרוב שמחה והתרגשות. ואז יצאנו אני וחברות שלי לבית ספר, הגענו, והרגשתי נפלא! אם לומר את האמת, חשבתי שיהיה לי קשה כשאני אראה את פלג (אפשר לקרוא עליו באחד הפוסטים אצלי), אבל לא, פשוט לא!! ראיתי אותו, והרגשתי חזקה! חייכתי אליו כשראיתי אותו, אמרתי לו שלום והמשכתי בדרכי כמו גדולה! אחרי כמה דקות של הסתגלות לכיתה אני עדן ושני יצאנו החוצה להסתובב קצת בבית הספר, ואז ראיתי אותו! ראיתי את הקראש שלי ולא האמנתי שהוא הלך לבית ספר שלי!! (אם לא הבנתם, יש לנו תיכון וחטיבה שממוקמים אחד לייד השנייה באותו מקום פשוט שני מבנים שונים, הוא בתיכון ואני בתיכון). בקיצור, קוראים לו דניאל, והוא עלה לכיתה י׳, וכשראיתי אותו נכנס בשער, הייתי כל כך מאושרת, ואפשר לומר שהוא השפיע משמעותית על היום שלי בבית ספר היום. אז מה יש לומר, היה לי יום מדהים ואני מקווה שגם השנה שלי תהיה מדהימה ^~^
1 תגובות
ריק..
26/08/2016 13:05
ולריה
משפטים, אהבה נכזבת, דכאון
ריק, הכל ריק... יש חלל כזה בלב, שלמד לאהוב אבל לא נאהב, שלמד לקבל אחרים אבל לא שמקבלים אותו. מה זאת ההרגשה הזאת כשאוהבים אותך? איך זה מרגיש, כשמישהו מסתכל עלייך במבט אוהב, ואומר לעצמו ״זאת מי שאני אוהב״, ולא בהכרך מבט, מילה, משפט, לחישה. מה זה, להרגיש נאהב על ידי מישהו, שיהיה מוכן לעשות בשבילך, מה שאתה מוכן לעשות בשביל אותו אדם שאתה אוהב. איך זה מרגיש, החיבוק הזה של ״אהובה שלי, אני איתך״, איך זה מרגיש כשאוהבים אותך? יש חלל ריק בלב שלי, שלמד לאהוב אנשים, אבל לעולם לא הרגיש מה זה להיות נאהב, איפה החיבוק הזה שיבוא ויבסר לי שהכל בסדר, ושיש מי שיעמוד לצידי ולעולם לא ישבור לי את הלב, וירפא לי אותו עד הרסיס האחרון...
1 תגובות
הילד הבלונדיני הקטן
11/08/2016 00:27
ולריה
ידידות, מהפך, אהבה, הכירות, ילדות
איך להסביר מה שאני מרגישה?זה רגש כזה שקשה להסביר, הילד הבלונדיני הקטן, יש לו עיניים ירוקות, שיער בלונדיני הוא נמוך קומה כבר מהיסודי, יש לו צרידות טבעית וחמודה ושם מיתולוגי ומיוחד.הילד הבלונדיני הקטן ואני מכירים כבר שמונה שנים, אני זוכרת שעד כיתה ה׳, הייתי ילדה מלאה ונמוכה, והילד הקטן והבלונדיני והחברים המעצבנים שלו הציקו לי, ירדו עליי ועיצבנו אותי.אבל איכשהו, בכיתה ו׳ זה התהפך והשתנה לגמרי.הילד הקטן והבלונדיני שהיה יורד עליי, הוא השתנה, לגמרי השתנה.כבר שנתיים ששמרנו על קשר מעולה.הילד הקטן ובלונדיני, שהוא אפילו לא החבר הכי טוב שלי, שאפשר לסמוך עליו תמיד, לספר לו כל סוד שאפשר, ולדעת שהוא לעולם לא ילעג לי או יספר אותו למישהו.הילד הקטן והבלונדיני, חבר של פלג, אפילו עליו הייתי מתייעצת איתו, הוא תמיד היה מעודד אותי ואומר שתמיד יש סיכוי ואני לא צריכה לפחד.איך זה קרה, המהפך הזה מכיתה ה, לכיתה ו׳ וכיתה ז׳?לילד הקטן והבלונדיני אפשר לספר הכל, ולמצוא איתו נושא שיחה על הכל, אף פעם לא משעמם לדבר איתו, אבל יש משהו משגע.לא משנה איזה הודעה זאת תהיה, גם אם היא תהיה הכי פשוטה וקצת לועגת (בצחוק), עדיין יעלה על קצה השפתיים חיוך קטן ומופנם שמתחבא ומסרב לצאת.למה..?מה זה?ילד קטן ובלונדיני, מה קורה כאן? איך הכל הפך לכל כך נהדר ונפלא?האם אני אוהבת אותו? מה קורה לי איתו?הילד הקטן והבלונדיני, אפשר לומר שהוא הידיד הכי טוב שלי, ולידיד הזה, קוראים בשם מיתולוגי ויפיפה שלא תמצאו בכל מקום, נסטור, קוראים לו נסטור.
2 תגובות
פוסט חזרה ״מרגש״
28/07/2016 18:20
ולריה
אהבה, רגשות, עדכון, פוסט חזרה, אני
אוקי אז...וואו אני לא יודעת אפילו מאיפה להתחיל.אז כן...מסתבר שלבלוג שלי היה יום הולדת לפני כמה שבועות, ולא שמתי לב לזה בכלל.נטשתי את הבלוג לממש הרבה זמן, לא מצאתי את הזמן לפתוח את הבלוגר ולכתוב עוד פוסט, הכל היה עמוס מדי, מבולבל ומסובך.אז כן, סיימתי לפני חודש את כיתה ז׳, זה היה יום מרגש, נפרדנו מהמחנכת שלנו שנורא אהבנו, קיבלתי את התעודה שלי והגעתי הביתה וחיכו לי שם שני חיוכים מתגאים כמו כל שנה, תעודה טובה סך הכל.אבל...לא התקבלתי לכיתה המדעית שכולם כל כך רצו שאני אתקבל אלייה, והכל בגלל הקבצה אחת במתמטיקה, אבל אני לא עצובה, יש לי לאן לשאוף ואני עוד אצליח להיכנס לכיתה הזאת, ולהיות בכיתה הזו ביחד עם אליסה וניקה.------אני יודעת שאני מחקתי את הפוסט הזה, אבל במקרה שמישהו זוכר, זה היה על פלג, ולמי שלא זוכר, אני מוכנה לחזור ולספר לכם עליו בקצרה.אוקיי, אז פלג היה איתי בכיתה שנה, והוא היה ידיד ממש טוב שלי, למרות שלא דיברנו הרבה בווצאפ, אבל היינו יוצאים ביחד עם עוד חברה החוצה, וצוחקים בבית ספר, ואיך לא...התאהבתי בו, נפלתי בקסם המדהים שלו ובחיוך הלבן והמושלם הזה שלו, אבל זה לא עשה לי טוב, הוא לא לקח את זה ברצינות בהתחלה, וכשאחד באדיוטים בכיתה גילה על הרגשות שלי, הוא החליט לרוץ ולספר לו, ופלג...אני לא יודעת מה הוא חשב לעצמו באותו הרגע, אבל הוא לא הלך לדבר איתי, במקום זה...הוא הלך לידידה שלי וסיפר לה על התגלית המדהימה שלו, ואפילו לא בא לדבר איתי, גיליתי הכל ממנה.הוא בא ושאל מה קרה, רק כשהוא ראה אותי בוכה בהפסקה, אני זוכרת את היום הזה טוב מדי, זה היה לפני שיעור אנגלית, הוא שאל למה אני בוכה, התפרצתי עליו ואמרתי לו שהוא יודע טוב מאוד, נכנסתי לכיתה, התיישבתי לייד ניקה ונסעתי להיות רגועה, הוא ניסה להסביר לי מה קרה, והוא המציא סיפור על זה, שילד מהכיתה שלנו בא, ואמר לו שאני מאוהבת בו, אבל אחר כך הוא התחרט ואמר שהוא סתם צחק.אם לומר את האמת, זה היה נחמד מצדו לנסות לשפר לי את המצב רוח (הכוונה לפלג), ורגע לפני שהמורה נכנסה, הוא שאל אם זה נכון בגלל ואמרתי לו שכן, וככה התחיל לו שיעור האנגלית הכי מביך בעולם כולו. אבל הסיפור לא נגמר ככה, חברות שלי תמיד אמרו לי שיש לי סיכוי, ושזה נראה כאילו הוא גם מעוניין בי, אבל הכל התהפך, הוא סיפר לחברה שלי שהוא לא מעוניין בי בכלל, ושהוא לא רוצה לפגוע בי בכלל, שאני ידידה ממש טובה שלו, זה היה נשמע כל כך מתוק כשהיא ספרה לי את מה שהוא אמר, אבל הוא לא היה מתוק ונחמד...פלג רק הפך להיות יותר מושפע מיום ליום, וכל מה שעניין אותי בבנות היה גוף...ואני חשבתי שהוא אחר, טפשה שכמותי, והמשחקי אגו האלה שלו, אני בחיים לא אשכח איך הוא היה מנסה לגרום לי לקנא, כשהוא היה מחבק בנות מול העיניים שלי, ומחפש את המבט שלי כדי ללכוד אותו ולנסות לשבור אותי, אני פשוט שונאת אותו על זה, אני שונאת אותו על כל הרגעים האלה שבהם הןא ניסה לשבור אותי, ואני עוד יותר שונאת אותי על זה שאני אוהבת אותו...!-----אם אתם רוצים, את הסיפור על פלג אני אספר פעם אחרת....מה שכן, זה שבסוף שנה, הדמעות שלי לא הפסיקו, והפעם האחרונה שראיתי את פלג, הייתה כשיצאתי מהשער, וראיתי אותו עובר לידי, עם מבט מוזר בעיניים, אני אפילו לא יודעת איך להסביר את המבט הזה, אבל הוא היה מוזר, והוא הסתכל ישר אל תוך העיניים שלי...ועכשיו...? אני יושבת אחרי הרבה זמן, ומה שכתבתי עכשיו, זה אפילו לא חצי ממה שעובר עליי, ואני אשמח לכתוב עוד פוסטים על הדרמה שעוברת בתוכי כרגע, אבל מה שכן, אני מרגישה הקלה עצומה, שסוף סוף פרקתי את כל זה בפוסט אחרי כל כך הרבה זמן...אוהבת. :)
2 תגובות
התבגרתי, או שהכל בראש?
21/02/2016 22:28
ולריה
יום הולדת, התבגרות, שמחה, דיכאון, רגשות
אוקי, אז היה לי יום הולדת שבוע שעבר.
16.2.2003, תאריך יום ההולדת שלי.
אני חייבת לומר שזה היה יום הולדת 13 מושלם!
התעוררתי עם בלונים בחדר, כיסא חדש, קנו לי טלפון חדש שסוף סוף לא נתקע ולא עושה בעיות נעלי כדורסל שרציתי כבר הרבה זמן, לפחות עכשיו אני יוכל לשחק ויהיה לי נוח על המגרש.
זה היה יום מושלם, אחותי וחבר שלה באו אלינו בערב, חברים של ההורים שלי, ההורים שלי ואני כמובן, כולנו ישבנו מסביב לשולחן, אכלנו עוגה וצחקנו.
וכמובן שחגגתי עם ניקה ומירה, הן עשו לי מסיבת הפתעה בפארק מאחורי הבית שלי, עשינו פיקניק, הן הביאו עוגה, חטיפים ושתייה, וזה היה כיף, הכל היה מכוסה דשא ופרחים צהובים, ואנחנו פשוט שכבנו לנו בין כל זה, ונהנינו, כמו תמיד.
זה היה יום שאני לעולם לא ישכח, יום מושלם, כל היום חייכתי, חיבקתי אנשים שאמרו לי מזל טוב, ופשוט הרגשתי נאהבת, אפילו הרגשתי נאהבת על ידי פלג ושניר.
אבל מאז יום ההולדת אני מרגישה לא עצמי, אני מרגישה כאילו...כאילו התחלתי באמת להתבגר.
אני מרגישה שאני צרכיה להתחיל להיות יותר אחראית ורצינית, ואני מרגישה גם, שכל רגש שלי מוגבר פי מאה ממה שהיה קודם.
כשאני בדיכאון ממשהו, זה לא מרגיש כמו בפעמים אחרות כשהייתי בדיכאון, זה מרגיש יותר חזק, יותר משמעותי, יותר כואב.
כשאני שמחה אני לא מרגישה סתם שמחה, אני מרגישה מאושרת מכל רגע שעובר, ומשחזרת לי רגעים כל פעם בריפליי.
אבל מי יודע, אולי סתם התלהבתי יותר מדי, והכל בראש לי...?
0 תגובות
אהבה נסתרת
14/02/2016 21:49
ולריה
ספרים, כתיבה, אהבה, כשרון, השראה
זה משהו שפיתחתי לעצמי בשנתיים וחצי האחרונות.
אפשר לומר שהבלבול שלי כשהייתי מאוהבת עזר לי בזה.
כל פעם כשדמיינתי לעצמי אותי ואת אור ביחד, הייתי ממציאה כל מני סיפורים, ולא רק עם אור, גם כשהייתי הולכת לישון, הייתי ממציאה כל מני עלילות משוגעות, מסדרת קצת את הפרטים בראש, וממציאה לעצמי עוד סיפור חדש.
ניסיתי לכתוב שני סיפורים בעמוד האינסטגרם שפתחתי לפני כמה זמן, פרסמתי בו סיפור וחצי, וקיבלתי ביקורות טובות, בעיקר בגלל הדמיון הפרוע שלי והתשוקה שלי לדרמות ומתח, כמובן שהיו גם כמה תגובות שלא היו בעד הרעיונות שלי, אבל זה לא הזיז לי, האש הזאת בערה בי עוד מגיל קטן, הבעיה היא שגיליתי עליה לא מזמן.
אני מדברת פה בעצם על האהבה שלי לכתוב דברים.
זה כמו חלק בלתי נפרד ממני, בין עם זה שירי אהבה שאני ממציאה לעצמי בראש, ובין עם זה הספר שאני כותבת עכשיו, אני פשוט לא מפסיקה לכתוב, אני אוהבת את זה.
שאלתי את דעתם של שני אנשים (אני לא מכירה אותם) לגבי הספר שאני כותבת, הראתי להם את הפרק הראשון, ובואו נגיד שהם לא הכי התלהבו, השפה לא הייתה מספיק גבוה, והרעיון לא מצא חן בעיניהם, אבל למי אכפת, אני כותבת דברים בעקבות הדמיון שלי, לפעמים יכול לבוא לי סתם רעיון אחד לראש, וממנו אני כותבת סיפור, ולפעמים אני יכולה לחבר כמה רעיונות וליצור מהם סיפור אחד משגע.
זה כל כך ממכר אותי, אני אף פעם לא ידעתי שאני אוהב לכתוב ספרים, זה יכול גם לרתק אותי סתם לשבת במרפסת, להסתכל על השמיים ולחשוב על עוד ועוד רעיונות לסיפורים הבאים שאני אכתוב.
יכולה לבוא לי השארה מהדברים הכי קטנים שאני רואה או חושבת עליהם, זה יכול להיות הילד שאני אוהבת שיזרוק לי רעיון לראש כשאני מדברת עליו או מסתכלת עליו, זה יכול להיות רעש של ציפורים שיביא לי איזה רעיון מדליק לראש, זאת יכולה להיות אחותי, החברה הכי טובה שלי, אני יודעת שזה ישמע מופרח אבל אפילו קול של רשרוש עלים או מים זורמים יכולים להביא לי רעיונות או לתת לי השארה כדי לכתוב סיפור חדש.
זה חלק ממני, לכתוב דברים זה חלק בלתי נפרד ממני, ואני פשוט אוהבת את זה, אני מחפשת אין סוף רעיונות כדי שאני אוכל להמציא עוד ועוד רעיונות, ואני לעולם לא רוצה שהרעיונות יגמרו לי, וההשראה תיעלם לי.
אני לא יודעת אם אני כשרונית בכתיבה, או סתם חובבנית, אני מה שאני כן יודעת, זה שאני בחיים לא אפסיק לכתוב, גם אם זה סתם לעצמי.
ומי יודע, אולי כשאני אהיה גדולה אני אהיה סופרת מפורסמת...?
0 תגובות
אבודה,מאבדת את השפיות, או איך שבאלכם...
20/12/2015 15:45
ולריה
ידידים, געגוע, כאב, עצב, פצעים, דיכאון
הוא אמר לחברה שלה שהוא בדיכאון.
היא חסמה אותו בווצאפ, עצוב לו, הוא בחיים לא היה עצוב ככה בגלל ידידה שלו.
אבל היא לא מאמינה לזה, מספיק רע לה, הוא היה אחד הדברים הכי חשובים בחיים שלה.
אבל היא כבר לא יכולה...
היא לא יכולה לחכות לעוד הודעה ממך
היא לא יכולה לחכות לעוד יחס ממך, היא כבר התייאשה.
היא ניסתה להחזיר את הקשר למה שהוא היה, אבל המשכת בשלך...
ועכשיו אתה אומר ש"אכפת לך"...
חברה שלה דיברה איתה היום, היא סיפרה לה את מה שאמרת לה, אבל היא עדיין לא מאמינה.
ועכשיו היא חזרה הביתה, ואתה יודע מה הדבר הראשון שהיא עשתה?
רצה לחדר והתחילה לבכות.
היא אוהבת אותך כמו אח, אתה היית כל כך חשוב לה, ואתה עדיין חשוב לה, אבל זה כבר יותר מדי בשבילה.
היא רק בתחילתה בשלב ההתבגרות, וכב היא עוברת את הבכי, הדמעות והדיכאון.
היא שכבה בכתה, וחשבה לעצמה, "הלוואי שהייתי יכולה לראות אותך, בפעם האחרונה, היית אומר לי שזה נגמר, אנחנו לא נחזור להיות ידידים כמו שהיינו פעם, ואז הייתי נותנת לך חיבוק אחרון, חיבוק של להתראות"...
היא אף פעם לא הייתה ילדה דיכאונית, והיא לא האמינה בזה שאפשר להעלים את הכאב באמצעות פצעים.
אבל כל כך רע לה, היא הלכה למטבח בשביל לחתוך תפוח, כמה תמים זה נשמע נכון?
אז שהו שלא, היא סיימה לחתוך אותו והתבוננה בסכין, היא לא יכלה לעשות לעצמה משהו רציני, היא לא יכולה להכאיב לעצמה יותר מדי, אז היא עשתה חתך קטן באצבע, זה כאב, אבל היא אמרה לעצמה שאפשר להתגבר על הכאב, זה לא סיפור, אבל אולי החתך באצבע זאת רק ההתחלה, מי יודע, אולי היא תעשה לעצמה משהו יותר גרוע.
ועכשיו היא יושבת פה וכותבת את הפוסט הזה, בתקווה שהאבן תרד מהלב, שהיא לא תרגיש יותר כאב, וכל זה רק בגלל הגעגוע שלה אלייך.
כל מה שהיא רוצה לעשות זה לחבק אותך, לעשות איתך עוד שיחת נפש, לספר לה מה עובר עלייה.
אבל מה הטעם, אם אחרי השיחה הזאת, זה שוב יחזור להיות אותו המצב שהייתם בו קודם...
0 תגובות
לזרוק לפח זה מה שנשאר...(?)
19/12/2015 20:02
ולריה
אהבת אחים, בגידה, החלפה, עצב, ידידות
אני זוכרת כל כך טוב את היום הזה שבו נכנסת לי לחיים.
שלחת לי הודעה ב "סטיפס" (אתר כזה), כתבת לי היי ומשם הכל התגלגל.
היינו יכולים לדבר ימים שלמים, שעות על גבי שעות, ותמיד בשיחות האלה הייתי מחייכת כמו מטומטמת למסך של המחשב, כאילו אתה עומד מולי.
אחרי זה הכרתי לך את ניקה, ועברנו לדבר בסקייפ ואחר כך בווצאפ.
אם לומר את האמת די חששתי, חששתי שתפסיק לדבר איתי, כי אולי ניקה יותר מעניינת ממני.
אבל סתם חששתי, אתה דיברת איתי כל כך הרבה. יכולנו לדבר שעות על גבי שעות, זוכר...?
יש עוד משהו שאני זוכרת ממש טוב, אני זוכרת מי תמיד היה שם בשבילי כדי לתמוך בי כשהיה לי רע.
אתה תמיד היית שם בשבילי, כשהיו לי בעיות עם אור, אתה תמיד היית עוזר לי, כשההורים שלי היו רבים ביניהם, או כשאבא שלי היה צועק עליי בלי סיבה, אתה היית הסיבה שלי למה לא להתפרק, היית כמו פסיכולוג אישי שלי שהיה אמור לעזור לי כשרע לי.
אני כל כך סמכתי עלייך, שהכרתי לך את שלי.
שלי היא חברה טובה שלי מהגן, והיא ביקשה שאני אכיר ביניכם, יכולתי כמובן לומר לה שאתה לא רוצה ולשקר לה, אבל סמכתי עלייך שלא תשכח אותי.
למה שתשכח אותי, הרי כשהכרתי לה את ניקה לא שחכת, אז במה שלי שונה מניקה?
שלי היא מגנט מהלך לבנים, כל הבנים מתים להיות איתה, היא יפה, מהפנטת, והשיחות איתה ממש זורמות.
הפעם לא חשבתי כמו שצריך, ונתתי לה לשאוב אותך עם הקסם שלה, ועכשיו...?
הידידות שלנו נעלמה, כאילו שהיא לא הייתה קיימת בכלל, שיחות הנפש שלנו, ההתייעצויות שלי איתך, הכל איננו.
כשנכנסת לחיי, הייתי מאושרת, אתה היית הידיד הכי טוב שלי, כמעט כמו אח שלי, אהבתי אותך כמו אח, אהבתי אותך כמו שאוהבים מישהו מאוד מאוד קרוב אלייך, אבל אתה נעלמת.
אין לנו יותר שיחות שנמשחות עד הלילה, ואתה יודע למה?!
כי הלכת אחריה, העדפת לדבר איתה על דברים זורמים, ועל לא יודעת מה, ושחכת אותי, זרקת אותי לפח!
אני ניסיתי להחזיר את הקשר שלנו, הייתי אומרת לך שצריך לעשות עם זה משהו, ואתה היית אומר לי שאני צודקת, ואני הייתי נאנחת, כי חשבתי שבאמת אכפת לך, אבל טעיתי.
הידיד שלי בן נעלם, והוא יותר לא יחזור כי הוא מעדיף את שלי על פני...
0 תגובות
מקום שמרגישים בו שייכים
17/12/2015 21:23
ולריה
בטחון עצמי, קבלה עצמית, הורים
זאת הפעם הראשונה שאני יכולה לומר שאני מרגישה מאושרת בשלוש שנים האחרונות.
זה מרגיש כאילו נתנו לי התחלה חדשה כשעליתי לחטיבה.
השנה הרבה יותר קל לי, מבחינה לימודית, ומבחינה חברתית.
אני בחיים לא חשבתי שאני כל כך אוהב את בית הספר, אני באמת מרגישה שייכת שם, מרגישה שכיף לי.
יש לי חברות, אני מסתדרת עם בנים, וסוף סוף יש לי ציונים יותר טובים במתמטיקה XD
אני סוף סוף קיבלתי את עצמי כמו שאני, אני אוהבת את המראה שלי, ואני מתחילה לשמור על עצמי, לאכול יותר ברי, לשמור על כושר.
אני מסתדרת יותר טוב עם ההורים שלי, ובעיקר עם אבא שלי, שהיחסים בינינו לא תמיד נעימים.
והדבר הכי חשוב מבחינתי, הביטחון העצמי שלי עלה.
יותר קל לי לדבר עם אנשים מבלי שישפטו אותי (למרות שלפעמים יש חשש קטן), ואני גם יכולה להתחיל לנסות להתחבר לילד שאני מחבבת.
זאת הרגשה כל כך נפלאה כשיש לך ביטחון לעשות דברים.
 ביטחון זה לא משהו שהיה לי פעם.
זה משהו שקיבלתי בשנה וחצי האחרונה אם לומר את האמת, ואני כל כך שמחה!
מקווה שזה ישאר אצלי ושאני לא יאבד את זה בדרכי בתוך גיל ההתבגרות.
0 תגובות
אני אסירת תודה שיש לי אותך
25/11/2015 21:55
ולריה
משפחה, אמא, שיחות, גיל התבגרות
אני יודעת שזה יהיה פוסט קיטשי וכל זה, אבל בעיני אין שום דבר קיטשי שקשור באמא שלי.
אמא היא הבן אדם הכי חשוב לי בעולם כולו, ואני נורא אוהבת אותה.
לאמא שלי ולי היו הרבה עליות וירידות בשנתיים האחרונות ובעיקר השנה בגלל שאני מתבגרת.
אבל עם זאת שאני מתבגרת אני מתחילה להתפתח יותר מבחינה רגשית, זה אומר שאני מסתכלת על בנים ויש מצב שבנים אפילו מסתכלים עליי.
ופעם לא הייתי מעיזה לדבר על זה עם אמא שלי כי התביישתי, אבל עכשיו...
אני יכולה לדבר איתה פתוח על בנים והיא תבין אותי ותדבר איתי על זה ותעזור לי.
אני כל כך מודה על זה שיש לי את אמא שלי, בלעדייה אני לא יודעת איך הייתי עוברת את מה שאני עוברת עכשין.
אני אוהבת אותך אמא...!!
0 תגובות
« הקודם 1 2 הבא »
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
Don't just don't
Don't try to find someone perfect, if you aren't perfect by your self, just don't, please...
Suicide Room

Reality hurts you because you are sensitive...